עבודת שורשים-משפחת בצלאל

יציאת מצרים במשפחתי

סבי, גדעון בצלאל-

 

אני חושבת שלכל אדם יש סיפור יציאת מצרים משלו, סיפור בו הוא מתגבר על הבעיות ומחליט החלטה לטוב ולרע. במשפחתי אני בחרתי ב"סיפור יציאת המצרים" של סבא שלי מצד אבא, גדעון. סבי התגבר על בעיותיו בעיר בה נולד וצעד למקום חדש שלא הכיר מעולם.

 

השאלות

1. איפה הייתה מצרים שלך?

2 . מי היה פרעה?

3 . לאילו עבודות ניצלו אותך?

4 . מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם?

5 . באיזה ניסיון היית צריך/כה לעמוד כדי לצאת משם?

6 . מי היה משה שלך?

7 . אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

8. למה לפני קום המדינה לא עזבתם את משהד אם היה לכם המצב במשהד היה נורא גם לפני קום המדינה?

למה רק לאחר שהמדינה קמה עזבתם את משהד?

 

סבי גדעון-

סיפור יציאת המצרים הפרטי שלי הוא למעשה סיפור העלייה שלי לארץ ישראל ממשהד (המצרים שלי) שבפרס.

הפרעה שלנו היה השלטון המוסלמי ששלט בפרס. כבר במאה ה-19 השלטון הכביד על היהודים מאוד בחוקים שמנעו מהיהודים חופש פולחן וחופש תנועה (הניצול ש"פרעה" ניצל אותנו). בשנת 1,840 היהודים שחיו במשהד הוכרחו להתאסלם (הניצול ש"פרעה" ניצל אותנו). אבותיי החליטו להתאסלם למראית עין ככה שהיו אנוסים במשהד. אנחנו חיינו בפחד מתמיד מפני המוסלמים וניסינו להסתיר את דתנו בחיי היומיום. 

ברגע שקמה המדינה ב- 1,948, כולם ציפו לעלות לארץ אז לא הייתה הגבלה. 

העולם היה סגור, לא ידענו מה קורה בעולם לפני הקמת המדינה. לא ידענו מה יש מחוץ למדינה. לא ידענו מה יש בחוץ אז החלטנו להישאר בעיר ולרדת למחתרת. שמרנו על היהדות בסתר אך כאשר לא היינו בדלתות סגורות היינו מוסלמים.

אני הייתי בן שנה כאשר יצאתי ממשהד. הלכתי לשני ביקורים במשהד לסבא וסבתא, בגיל 3 ובגיל 5. אז המצב היה יותר טוב ברדיפות. המצב קצת השתפר. היינו מלאי תקווה שנגיע מתישהו לארץ ישראל למרות כל הסיכויים.

לכן כאשר קמה מדינת ישראל, היה ברור לכל האנוסים כי אנחנו צריכים לברוח מפרס למדינת ישראל. 

היו 2, 3 גורמים שהיו מתעניינים ביהדות איראן. אז ברגע שקמה המדינה, הם באו ועזרו לכל היהודים שרצו עלות מפרס. התרכזנו בטהרן ומטהרן סידרנו לנו את העלייה. 

לא כל יהודי פרס התעניינו בעלייה לארץ. היו כאלו שהעדיפו להישאר בפרס כי היה להם כסף, בית, אוכל והכל היה להם טוב. אנחנו היינו במעמד נמוך-בינוני וקיווינו שפה בארץ יהיה לנו טוב יותר. אנחנו לא פחדנו לעלות לארץ, אמרנו שיהיה מה שיהיה הכל יהיה בסדר, הכל זה מאלוהים למעלה. חשבנו שהמצב בארץ היה בטוח יותר טוב מהמצב בפרס. 

אני ומשפחתי עברנו לטהרן ושם פגשנו את נציג הסוכנות היהודית שהיה כמו משה עבורנו. הסוכנות היהודית ארגנה אותנו בקבוצות ובחודש דצמבר של שנת 1,950 העלנו אותנו על מטוס לישראל. כאשר ירדנו מכבש המטוס, התכופפנו כולנו ונישקנו את האדמה. אנחנו חשנו שמחה רבה והרגשנו שבאנו אל הגאולה. סוף סוף הגענו לארץ המובטחת בדיוק כמו שעם ישראל ציפה להגיע לארץ המובטחת מהמדבר. למרות כל הסיכויים שכנראה שאנחנו לא היינו מגיעים לארץ, אנחנו הגענו בבטחה. זה היה הנס הגדול שלנו במסע העלייה.