ראיונות עם בני המשפחה הרחוקה

השאלות-

1. שמות

מה שמך (שם פרטי ומשפחה, האם החלפת שמות או כינויים במהלך חייך ולמה)?

האם ידועה לך משמעותו ומקורו שם המשפחה שלך (אפשר להיעזר במאגר שמות המשפחה של בית התפוצות)?

האם ידוע לך מקור שמך הפרטי (על שם מי אתה נקרא, מה פירוש השם)?

מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?

2. מקום ותאריך לידה

מהו תאריך הולדתך?

היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)?

האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?

3. בית הולדתך

אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?

במה עבדו הוריך?

היכן נולדו הורייך?

כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך?

תאר כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים ואלו, האם הייתה גינה, חצר או משק)?

ספר/י על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך?

אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?

אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע.

אלו שירים שרתם בבית?

4. בית הספר/ילדות

האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?

באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)?

באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?

אלו מקצועות למדתם בבית הספר?

איזה תלמיד היית (טוב, חרוץ, שאינו אוהב את בית הספר)?

5. נערות

ספר/י על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך.

כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם והאיפה)?

האם היית חבר/ה בתנועת נוער (אם כן, איזו, היכן התקיימה הפעילות, מה נהגתם לעשות, מי היו המדריכים)?

האם אתה בקשר עם חלק מחבריך מתקופת נערותך? ספר/י עליו/ה.

6. בגרות

היכן ומתי פגשת את סבתא / סבא- בן/בת הזוג שלכם ?

ספר/י לי על היכרותכם?

האם שרת/ת בצבא (אם כן, מתי, איפה ומה היה תפקידך)?

ספר/י על חוויה מיוחדות מתקופת הצבא?

7. סיפור עלייה (כל השאלות סעיף זה חובה רק בתנאי שהמרואיין אכן עלה לארץ ממדינה אחרת)

מתי עליית לארץ ישראל?

כיצד עליית (במטוס, אניה, רכבת, שילוב של כמה אמצעים)?

מדוע החלטת לעלות לארץ?

האם היו קשיים מיוחדים לעלות?

האם היו קשיים להיקלט בארץ ישראל?

ספר על חוויה הזכורה לך באופן מיוחד ממסע העלייה שלך לארץ?

ספר על חווי הזכורה לך באופן מיוחד מהימים הראשונים שלך בארץ ישראל?

8. אתה והעולם שמסביב

ספר/י על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך (אירועים הקשורים בהיסטוריה של ארץ הולדתך, של מדינת ישראל, של המקומות בהם גדלת וחיית)?

מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?

תשובות-

סבי מצד אבא:

גדעון בצלאל-

1. "אני נולדתי בעיר משהד בשנת 1,937 שהיהודים בה היו אנוסים ולכן קראו לי משיח. אך לאחר 17 שנה החלטתי להחליף את השם לגדעון כי הילדים היו צוחקים עליי בגלל שמי. שם משפחתי המקורי היה בצלאל אבל במשהד נאלצנו לשנות את שם המשפחה לשם משפחה מוסלמי ולכן שם המשפחה היה באסלי-מורדאן. לאחר שנים רבות, בשנת 1,970 כאשר הבת הקטנה שלי עלתה לכיתה א' החזרנו את השם חזרה לשם בצלאל.

פירוש שם המשפחה בצלאל הוא על שם בצלאל שבנה את אוהל המשכן בתקופת המקרא. משמעות השם בצלאל הוא בצל האל כלומר שאדם זה יהיה בצלו של אלוהים.

שמי המקורי היה משיח מכיוון שהוריי היו אנוסים וציפו לגאולה, שהם יוכלו לבוא לארץ ישראל. אני בחרתי את השם גדעון מכיוון שזהו שם יפה ושם זה הוא על שמו של שופט אמיץ. בגיל 16 וחצי אני בחרתי את שמי בעזרת חנן גיורי שהוא בן דודי.

שם הוריי: אברהם ושרה באסל

שם אחיותיי: מרים אקלר ושושנה נמדר.

שם אחיי: יהודה בראל, מרדכי באסל, משה באסל וחנוך בצלאל.

2. תאריך לידתי הוא 25 באוגוסט, שנת 1,937.

נולדתי ברובע היהודים, בעיר משהד שבפרס.

האזור שבו נולדתי הפך בעשרות השנים האחרונות להיות המרכז של הקנאות האסלאמית ובעיר לא נותרו יהודים.

3. בבית שבו נולדתי דיברו אך ורק פרסית. אך כיום אני דובר פרסית ועברית.

אמי הייתה עקרת בית כל חייה, היה לה בית יולדות בביתה. אבי היה בהתחלה פועל פשוט ולאחר מכן למד להפעיל מכבסה מודרנית בטהרן. הוריי נולדו כמוני במשהד שבפרס. הורי נולדו בעיר הולדתי, הם לא התגלגלו לשם ממקום אחר.

ביתי היה בית בו היו 2 קומות ובו היו 2 חדרים. היה חדר אחד להורים וחדר אחד לילדים. היו עניים מאוד, היו לנו שטיחים על הרצפה ושמיכות שהיינו פורסים אותן בלילה וישנים עליהם. היה לנו חצר שבה היינו מכינים אוכל על הטבון והגחלים.

אני מצטער אני לא זוכר שום חוויה מיוחדות בילדות בבית הולדתי.

מרבית המאכלים שאכלנו בביתי היו מבוססים על אורז ותוספת של ירקות שונים כמו גזר, עדשים, עשבי תיבול, תפוחי אדמה, בצל.

היינו אוכלים בשר פעם אחת בשבוע.

החג שאני זוכר אותו הכי טוב היה חג הפסח. היינו הולכים לאטליז יהודי וכשר, היינו קונים שם בשר כבש. כל אחד ממשפחתי הביא את האוכל שהיה לו כמו חרסת, מצות, מרור וכדומה. היינו כולנו שרים את שירי הפסח כמו "די די דיינו" ומרביצים עם בצל ירוק לאחד לשני. היינו מתפללים ומרביצים אחד לשני. דברר חשוב שאני זוכר הוא שלא היה שמן כשר לפסח אז לקחנו שומן של כבש וחתכנו ושטפנו ובישלנו את זה. כולם האנשים ידעו מתי צריך להפסיק עם הבישול אז היינו מסננים את כל הנוזל ונשאר למטה דבר הדומה לפופקורן בחתיכות גדולות מאוד.

4. כאשר הייתי בן שנה הוריי עברו ממשהד לטהרן. בטהרן למדתי בבית הספר היהודי על שם אליאנס. למדתי מגיל שבע עד גיל 10 בבית הספר אליאנס. לאחר מכן, הוריי התחילו לעשות סידורים בשביל לעלות לישראל אז אני לא למדתי מגיל 10. אך כאשר הגענו לישראל למדתי לסרוגין במשך שנה. אני למדת אך ורק עברית. המורים דיברו אתנו בפרסית בבית ספרי הראשון כי הם לא ידעו עברית, למדנו פרסית בבית ספרי הראשון ולמדתי במשך תקופה קצרה צרפתית. כאשר עליתי לארץ בבית ספרי השני הייתי בורח מבית הספר ועובד כדי לתת להורים לירות. למדתי בבית הספר הראשון חשבון, עברית במשך שעה אחת בשבוע, מוזיקה, הכתבה. בבית הספר השני למדנו עברית, שעות מעטות של נגרות אך בעיקר עברית.

הייתי תלמיד די חרוץ בשני בתי הספר.

5. כאשר הייתי נער לא הייתה לי חברה אך היו לי הרבה חברים. בטהרן היו לי חברים שהיינו שמבלים ביחד, היינו מטיילים בעיר, היינו הולכים לנהרות. כאשר עליתי לארץ המשכתי לשמור קשר עם החברים מטהרן. היינו יחד עם המשפחות יוצאים בחגים לעשות על האש ועד היום אני נשארתי בקשר עם החברים שעדיין בחיים. הייתה לי חברה אחת כאשר אני הייתי וקראו לה ציפורה שלאחר מכן הפכה להיות אשתי ואם ילדיי. אך כאשר הייתי נער מעולם לא השתתפתי בתנועת נוער.

6. אני פגשתי את ציפורה במסיבה שהייתה במוצאי שבת כאשר הייתי בן 23 וציפורה הייתה בת 17. המסיבה הייתה בשדרות חכמי ישראל, בשכונת שפירא בבית של חברים. הכירו בינינו זוג חברים. החבר שלי מישאל שהוא גם קרוב משפחתי היה בעלה של ברכה, שהייתה חברה של ציפורה והם הכירו בינינו.

שרתתי בצבא בחיל האוויר בשנים 1,956-1,957. באותם שנים המטוסים היו עשויים מפח והיה מקצוע כזה שנקרא פחח מטוסים. אני עברתי קורס פחחות מטוסים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה ולאחר מכן שרתתי בבסיס חיל האוויר בתל נוף. שרתתי בצבא מילואים עד גיל 53 וחצי. פעם אחת כאשר שירתתי במילואים בסיני, היינו בשדה האימונים ובא מפקד כיתה ושאל "מיהו בצלאל?" עניתי "מה קרה?" הבן שלך הקטן נפל ומנתחים אותו. אני הרגשתי לא טוב כי ידעתי שהוא נפל אבל לא ידעתי את חומרת המצב. לקחו אותי למשרד ונתנו לי כרטיס טיסה בשדה התעופה עשרה ק"מ מהבסיס הצבאי ושם היו הרבה חיילים ולא היו כרטיסים. לכן, הקמתי מהומות ולבסוף נתנו לי כרטיס ובאתי לביתי לשאול "מה קרה לבני?". הלכתי לאיכילוב אז הוא היה במיטת הילדים וצחק "ידעתי שאתה תבוא ותביא לי מתנה". הוא לא עבר ניתוח והכל הסתדר, היה בבית החולים לכמה ימים והכל הסתדר וחזרתי למילואים. אני הייתי ממושמע מאוד במילואים ולכן תמיד המפקדים היו עוזרים לי כשהייתי צריך עזרה.

7. עליתי לארץ בחודש דצמבר שנת 1,950. עליתי לארץ בעזרת מטוס, טסתי מטהרן ללוד בטיסה ישירה ללא עצירות. אני ומשפחתי החלטנו לעלות לארץ עקב ציונות. כאשר עלינו לארץ משרד הקליטה העביר אותנו למחנה עולים ליד עתלית, ומשם הועברנו לאחר שבוע למחנה עולים בבית ליד. במחנה העולים התמודדנו עם קשיי אקלים בגלל החורף הגשום והרבה ילדים חלו במחלות ולאחר מכן מתו. אחותי שושנה שהייתה בת שבע חלתה ונשלכה לבית החולים. בבית החולים עקבותיה נעלמו ואנו עד היום לא יודעים מה עלה בגורלה. למרות שבת החולים טוען שהיא מתה, אנו לא ראינו את גופתה ואנו מקווים שהיא חיה. באותה תקופה נפוצו שמועות על ילדי עולים הנחטפים במחנות עולים ואנחנו חששנו שילד נוסף במשפחה ייחטף. היה לנו גם קשיים למצוא מזון, היינו מקבלים תלושי מזון ממשרד הסעד ובתלושים היו קונים אוכל. באותה תקופה כמעט ולא היו מקומות פרנסה ואבא שלי היה הולך מדי פעם לעבודות מזדמנות כמו נטיעת עצים.

החוויה הזכורה לי מהעלייה זו הטיסה במטוס. בפעם הראשונה בחיי, טסתי במטוס עם כל משפחתי ועוד המוני אנשים שהצטופפו ביחד. המטוס נחת בשדה תעופה לוד. ברגע שירדנו מכבש המטוס כל אחד מאתנו התכופף ונישק את האדמה.

אני מצטער אך אני לא זוכר שום חוויה הזכורה לי במיוחד מהימים הראשונים שלי בארץ ישראל.

8. האירוע המשמעותי בחיי, היה מלחמת ששת הימים. בשנים שלפני המלחמה מדינת ישראל הייתה במיתון עמוק, היה קשה מאוד למצוא מקומות עבודה ולהתפרנס בכבוד. לאחר ניצחון מלחמת ששת הימים, התחילה תקופה של שגשוג כלכלי. בתקופה זו אני הפכתי להיות קבלן שיפוצים עצמאי, יחד עם שותף, והצלחתי בתקופה קצרה להתעשר מספיק כך שקניתי דירת שלושה חדרים בקריית שלום, שכונה בדרום תל אביב. קנינו גם טנדר סוסיתא (יצרן ישראלי של טנדרים ומכוניות) וחיינו באופן יחסי חיי רווחה. במקום הולדתי היו לנו קשרי שכנות מצוינים עם היהודים שמסביבנו, ורובם היו קרובי משפחה, אנחנו השתדלנו לא להיות בקשר עם המוסלמים שמסביבנו כי פחדנו מהם.

סבתא שלי:

ציפורה בצלאל-

1. שמי לפני הנישואין היה ציפורה גרג'י. במהלך חיי לא החלפתי את שמי הפרטי אלא רק את שם משפחתי גרג'י לבצלאל בגלל קשרי נישואין. לא היה לי מעולם כינויים.

לא ידועה לי המשמעות והמקור של שם המשפחה שלי.

אינני יודעת על שם מי אני נקראת ומה פירוש שמי. אך אני יודעת שמקור שמי הוא מהתנ"ך.

שם הוריי: שלמה וזלפה גרג'י.

שם אחיי: מנשה, אפרים, גואל, אריאל גרג'י.

שם אחיותיי: לאה בצלאל, רחל מזרחי.

2. אני נולדתי בערב שבועות שנת 1,934 אך אינני יודעת את תאריך היום הולדתי המדויק שלי.

אני נולדתי בעיר הראט, שבמערב אפגניסטן.

כן, המקום שבו נולדתי עבר מהפכה איסלאמית וכיום שולטים בו כוחות איסלאמים קיצוניים. לכן, לאזרחי מדינת ישראל לא ניתנת רשת לבקר שם.

3. השפה שדיברו בבית הולדתי הייתה אפגנית. אך השפות שאני דוברת כיום הן עברית ואפגנית.

אמי הייתה עקרת בית. אך אבי היה ראש הקהילה היהודית של הראט ועסק במסחר, קנה ומכר מוצרים שונים כמו בדים, מזון, כלי בית וכדומה. בנוסף חשוב לציין, כי סבי רבי יחזקאל גרג'י היה רב, עורך חתונות, מוהל, שוחט, למעשה התעסק בכל מה שקהילה יהודית הייתה צריכה באותם הימים בגולה.

הוריי נולדו בהראט שבאפגניסטן. בגלל שהם נולדו בעיר הולדתי הם לא יכלו להתגלגל לעיר זאת כי הם כבר חיו בה לפני שנולדתי. אני מצטערת, אני לא זוכרת איך נראה ביתי באפגניסטן. אך אני זוכרת חוויה מיוחדת שקרתה בבית ילדתוי. אני זוכרת שבאפגניסטן היה לנו בית קיץ ובית חורף. בית הקיץ היה ממוקם בהרים ובקיץ היינו נוסעים אליו, מטיילים ומשחקים בחיק הטבע. אני גם זוכרת שבחורף היה יורד שלג ואנחנו היינו מתלכדים סביב התנור בבית החורף. סה"כ היינו שמונה אחים ואחיות והיו לנו גם בני דודים רבים. בחורף הקשה היינו מבלים שעות רבות סביב התנור בבית. הייתה הרגשה נהדרת של חום ביתי ומשפחה. היינו נוהגים לאכול בביתי אורז וסוגים שונים של ירקות, כמעט ולא היינו אוכלים בשר בביתי. היה לנו תנור בחצר לאפיית פיתות ולחמים. פעם בשבוע הייתה מגיעה אלינו אופה שהיינו קוראים "אימא של ניסן" שהייתה מקבלת מאתנו קמח ואופה ממנו לחמים ופיתות.

החג שהיה אהוב עליי ביותר עם המשפחה הוא ט"ו בשבט. בט"ו בשבט, אבי היה תוקע שמונה מסמרים על הקיר, מסמר לכל ילד. כל ילד היה מקבל שקית וממלא בה ממתיקים שקיבל מאבא ואימא. את השקית הייתי תולה על המסמר שלי ובמשך שבוע ימים הייתי ניגשת לשקית ואוכלת את הממתקים שקיבלתי. חג נוסף שמאוד אהבתי הוא חג הפורים, אמא שלי הייתה מבשלת ביצים קשות. אחר כך הייתה צובעת את הביצים בכל מיני צבעים, וכל ילד היה מקבל ביצה צבועה אותה היינו מקלפים ואוכלים.

4. עליתי לישראל בגיל 7 ולמדתי בבית ספר לבנות בשכונת התקווה. בגיל 14 עקב ביות פרנסה במשפחתי, נאלצתי לעזוב את בית הספר ולהתחיל לעבוד. כך שלמדתי רק 7 שנות לימוד. אני למדתי בבית ספר ממלכתי כללי. למדת בבית הספר עברית וזאת הייתה השפה שבה לימדו אותנו. המקצועות שלמדתי בבית ספרי היו חשבון, עברית ושאר המקצועות אני לא זוכרת. הייתי תלמידה ממוצעת, הייתי תלמידה יחסית חרוצה.

5. הייתה לי חברה טובה מאוד בשם חיה שאיתה הייתי יוצאת לבלות, היינו מטיילות יחד ברחוב, מדברות אחת עם השנייה במשך שעות והולכות לסרטים ביחד. באותה תקופה, היו סרטים רומנטיים כמו "חלף עם הרוח" שאהבתי מאוד לראות.

אך לצערי אני לא בקשר עם שום חברה או חברה מתקופת נערותיי.

6. אני פגשתי את גדעון במסיבה שהייתה במוצאי שבת כאשר הייתי בת 17 וגדעון היה בן 23. המסיבה הייתה בשדרות חכמי ישראל, בשכונת שפירא בבית של חברים. הכירו בינינו זוג חברים. החבר של גדעון, מישאל שהוא גם קרוב משפחה שלו היה בעלה של ברכה, שהייתה חברה שלי והם הכירו בינינו. אני לא שרתתי בצבא מכיוון שאי בת למשפחה מסורתית שבה לא היה נהוג שנשים יתגייסו לצבא. כמו כן, אני התחתנתי בגיל 17, לפני גיל הגיוס אני התחתנתי.

7. אני עליתי לישראל כאדר הייתי בת שבע, בשנת 1,951. השארנו רכוש רב באפגניסטן. כאשר שליחי הסוכנות היהודית הודיעו לנו לעלות לישראל, הם העבירו אותנו באוטובוס מהראט למשהד, שבצפון פרס. הדרך הייתה הררית ומפותלת ונמשכה ארבעה ימים. ממשהד, המשכנו באוטובוסים לטהרן. בטהרן עלינו על מטוס ונחתנו בשדה תעופה לוד. משם הועברנו במשאיות של הסוכנות בנסיעה שארכה כ- 4 שעות למחנה עולים בתל עדשים שליד עפולה. במחנה העולים שהינו במשך שלושה חודשים ממנו הועברנו לשכונת התקווה שבעיר תל אביב. זאת לא הייתה החלטה שלי כי הייתי קטנה מאוד, זו הייתה החלטת הוריי. הקשיים המיוחדים היו הנסיעות והדרכים הקשות ברחבי פרס ואפגניסטן. היו לי קשיים להיקלט בארץ ישראל כמו קשיי פרנסה. לא היו מספיק מקומות פרנסה ולכן המצב היה קשה מאוד. אני מצטערת אך לא זכורה לי שום חוויה מיוחדת ממסע העלייה או מימיי הראשונים בארץ ישראל.

8. היה אירוע היסטורי אחד שהשפיע עליי מאוד בארץ ישראל והוא היה מלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה, פרץ משבר כלכלי קשה בישראל, הייתה אבטלה גבוהה ועליות מחירים. כתוצאה מכך, אני נאלצתי לצאת לעבוד מחוץ לבית.

באפגניסטן היו לי ולמשפחתי קשרי שכנות נפלאים עם שכנינו. לדוג: פעם בשבוע הייתה מגיעה אלינו אופה שהיינו קוראים "אימא של ניסן" שהייתה מקבלת מאתנו קמח ואופה ממנו לחמים ופיתות. השכנים שלנו היו פונים אלינו ומקבלים מאתנו פיתות ולחמים. למחרת, האופה הייתה מגיעה אל השכנים, אופה אצלם בתנור ואנחנו היינו מקבלים מהם חזרה פיתות ולחמים. כך היה לנו למעשה "הסדר" בין השכנים שעבד נפלא, כל פעם תנור אחר בשכונה היה מחומם ואופה פיתות עבור כל השכנים.

סבתא שלי:

רחל זיידנברג-

1. שמי רחל זיידנברג. שם המשפחה המקורי שלי היה קצפ אך אני שיניתי אותו בגלל שהתחתנתי עם אפרים זיידנברג.

שמי בברית המועצות היה רשל אבל כולם היה קוראים לי שלה.

לא ידוע לי את המקור והמשמות של שם המשפחה המקורי שלי קצפ.

לא ידוע לי מקורו של שם המשפחה שלי לאחר הנישואין אך ידוע לי שמשמעותו של שם המשפחה זה זיידנברג הוא הר המשי.

סיפור שמי התחיל בכך שאמא שלי, למדה בבית ספר תיכון בקישינב שזה היה בית ספר תיכון ע"ש ז'אן דארק שזו גיבורה לאומית צרפתית. בבית הספר זה לימדו ודיברו צרפתית בלבד. כאשר אני נולדתי, סבתא שלי מצד אבא כבר לא הייתה בחיים ושמה היה רחל. ההורים רצו לתת לי שם לכבוד הסבתא אבל אמא רצתה שהשם יהיה קצת בנוסח צרפתי ורשל זה שם צרפתי. במסמכים הייתי מופיעה כרשל בת אברהם. פירוש שמי רחל הוא אחת מהאמהות של עם ישראל בתנ"ך.

שם הוריי: רבקה ואברהם קצפ.

אין לי אחים ואחיות.

2. אני נולדתי ב- 8 בינואר בשנת 1,940. אני נולדתי בקישינב, שבמולדביה. המקום בו נולדתי השתנה מאוד מכיוון שהוא היה חלק מברית המועצות ולאחר שברית המועצות התפרקה הוא היה חלק ממדינה נפרדת. קישינב כבר הייתה עיר במולדיביה שעכשיו היא מדינה נפרדת. בנוסף, מולדביה עברה שינוי שלטוני בכך שבזמן שהיא הייתה חלק מברית המועצות השלטון היה קומוניסטי ועכשיו השלטון הוא רפובליקני.

3. השפות שדיברו בביתי היו אידיש ורוסית. אך כיום אני יודעת יותר שפות, כיום אני יודעת אידיש, עברית, רוסית, מולדבסקי ורומנית. אמי הייתה עקרת בית אך עד לפני המלחמה הייתה לה עוזרת בית. אבי היה עורך דין במקצועו אבל עבד בתור עורך דין רק עד פרוץ המלחמה. לאחר המלחמה הוא לא עבד בתור עורך דין כי לאחר המלחמה היה לשכת עורכי דין בקישינב וכדי להיכנס ללשכה זו היה צריך לשלם הרבה כסף שלא היה לו. לכן, הוא הלך לעבוד בתור חשב כללי. הוא עבד בבית עיתונים ואחר כך הוא עבד בתאטרון.

אמי רבקה, נולדה בעיירה קטנה ברומניה ששמה היה "קלראש". לעומת זאת, אבי נולד בכפר קטן ברומנים ששמו היה "ביקובץ'". משפחתו של אבי מנתה 11 נפשות, הורים ותשעה ילדים.

באותם השנים, המקומות בהם הוריי נולדו היו שייכים לרומניה ובשנת 1,940 נכנסו הסובייטים שספחו את כל אזור מולדביה לברית המועצות. מולדביה הייתה חלק מרומניה אז ולכן המקומות שבהם הוריי נולדו ברומניה היו בעצם שייכים למולדביה וכך הסובייטים ספחו את כל אזור מולדביה. הוריי התגלגלו לקישינב בכך שהם הלכו ללמוד בבתי ספר תיכון בקישינב.

הבת בו גדלתי היה על הקרקע, חד קומתי וזו הייתה במושגים של ברית המועצות זו הייתה דירה מפוארת. אך בעצם אלו היה שני חדרים גדולים סמוכים אחד לשני וביניהם היית דלת. בחדר אחד גרו אמי ואבי ובחדר השני אני וסבתי גרנו ביחד. בבית היה גם מרפסת קטנה סגורה. היו שטיחים תלויים על הקיר ומתחת לשטיחים היו ספות שעליהם היו גם השטיחים. בנוסף, היה מטבחון קטן בבית שבו יכלנו לבשל. היה לנו תנור אבנים והיינו מבשלים על האש אך לאחר תקופה מסוימת עברנו לתנור גז. היה לנו שירותים ומקלחת לכן זו הייתה דירת פאר יחסית לשאר הבתים שלידנו.

אני מצטערת, אני לא זוכרת שום חוויה מיוחדת שקרתה בבית הולדתי.

המאכלים שנהגנו לאכול בבית ילדותי הם עופות (שהיה נחשב למאכל יקר אז), בקר, ירקות ופירות, תפוחי אדמה, יין.

במדינה בה גרתי היה אסור לחגוג את החגים היהודים לכן היינו חייבים לחגוג רק את חגי המדינה.

החג שאני זוכרת הכי טוב במדינת מולדביה היה חג הסילבסטר (חג המולד).

אני זוכרת שבסילבסטר במרכז העיר תמיד עמד עץ אשוח שהיה מקושט בהמוני צעצועים, קישוטים, פעמונים, נורות צבעוניות, כוכבים וכדומה. אני זוכרת שבתור ילדה, אני זוכרת שהיינו חוגגם אצל מישהו אחר בבית ואחר כך הולכים ברגל בשלג עד הכיכר במרכז העיר ועמדנו שם תחת העץ. זה היה מאוד יפה וחגיגי, המוני אנשים רקדו מסביב לעץ האשוח.

אני זוכרת שכאשר אני הייתי ילדה סבי היה שר לי את "אבינו מלכנו" בבקרים, בימי חופש, בכל זמן שרצה.

4. כן, אני אכן למדתי בבית ספר שבו למדתי 10 שנים והכל היה ביחד. לא היה יסודי ותיכון אלא את כל שנות הלימוד בבית ספר אחד. בזמני, לא היה בתי ספר יהודיים אלא רק בתי ספר כללים בסביבתי. בבית הספר המורים דיברו איתנו ברוסית ולימדו אותנו שפות אחרות כמו מולדבסקי וצרפתית. אנחנו היינו מדברים אחד עם השני אך ורק ברוסית.

המקצועות שלמדתי בבבית הספר היה רבים ושונים כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, חינוך גופני, צרפתית, מולדבסקי. הייתי תלמידה חרוצה מאוד, סיימתי את בית ספרי בהצטיינות עם מדליית כסף (בכוונה לא נתנו לי מדליית זהב כי הייתי יהודיה). אני את החופשות קיץ שלי שהיו נמשכות 3 חודשים ביליתי אותן בציפייה שעוד מעט תתחיל שנת הלימודים כי מאוד אהבתי את בית הספר ואת הלימודים.

5. כאשר הייתי נערה צעירה, הייתה לי חברה טובה מאוד שקראו לה ג'נה, אני חיבבתי אותה מאוד והיה בינינו קשר חברות חזק מאוד. היינו מטיילות ביחד, היינו הולכות לתאטרון ולבתי הקולנוע שבברית המועצות לא היו יקרים בכלל. אהבנו לדבר אחת עם השנייה בשיחות נפש, אהבנו מאוד לדבר על ספרים. לא היו בכלל תנועת נוער כאשר הייתי נערה ולא רציתי להשתתף באף תנועת נוער לו יכולתי.

6. אני פגשתי את אפרים זיידנברג בכך שגרנו קרוב אחד לשני ובשלב מסוים לאחר ששנינו היינו בשלים מספיק ליחסים רציניים התחלנו מערכת יחסים בינינו. כאשר היחסים ביני לבין אפרים התהדקו, אנחנו הבנו שעם נתחתן התכונות האישיות שלנו ביחד יעזרו לנו בלקיים משפחה בכבוד יחסי ובאהבה. אני לא שרתתי בצבא מכיוון שבברית המועצות נשים לא שירתו בצבא.

7. אני עליתי לארץ ישראל ב-3 בדצמבר בשנת 1,972.

אני עליתי לארץ בעזרת בכך שנסעתי לתחנה הנקראת "עונגני" ומשם ברכבת עד לבוקרסט, עיר הבירה של רומניה. הייתי בבית מלון בעיר במשך יומיים ומשם המשכנו עם מטוס "אל על" לשדה התעופה לוד.

החלטתי לעלות לארץ בגלל שאני ומשפחתי רצינו להרגיש את יהודים ולחיות בארץ אבותינו. בנוסף, כל משפחתי כבר רצתה לעזוב את קישינב ואני ומשפחתי לא רצינו להישאר לבד אלא לעלות לארץ עם כל המשפחה.

היו קשיים מיוחדים לעלות לארץ מברית המועצות בגלל שבאותה שנה בברית המועצות הכריזו שבעלי השכלה אקדמאית היו צריכים לשלם כופר עבור דיפלומה של השכלה. חשוב לציין שמה שהממשלה דרשה היו עבורי 20 משכורות חודשיות שלי שברור שסכום כסף כזה לא היו לי. אך אני הצלחתי להשיג את הכסף מאדם שהיה לו כסף שלא היה לא אפשרות להוציא את הכסף הזה מהמדינה. לא היו לי קשיים להיקלט בארץ ישראל, קליטתי בארץ הייתה טובה.

לא זכורה לי שום חוויה באופן מיוחד ממסע העלייה לארץ ישראל.

אך אני זוכרת חוויה מיוחדת מימיי הראשונים בארץ ישראל והיא שהמטוס נחת בלילה, כאשר הגעתי לארץ. היה גשם חזק מאוד ולא ראיתי כלום. בלילה הגעתי עם המונית לנהריה, ושמה בלילה הלכנו לישון עם המעילים והמגפיים כמו שהגענו בגלל שהיה מאוד קר. אנחנו יצאנו מברית המועצות לפני מספר ימים, עזבנו את רוסיה מושלג, עצים נטולי עלים ואז כאשר התעוררנו לבוקר הראשון בישראל. פתאום ראינו ים כחול, פרחים, ירק, הכל פרח ומראה זה כבש את ליבי במשך כל חיי. בנוסף, בזכרוני המילה "ארץ ישראל" תמיד מזוהה עם ריח תפוזים.

8. אני לא זוכרת אירועים היסטוריים שהשפיעו עליי או על משפחתי בארץ הולדתי ובארץ ישראל.

קשרי השכנות בין משפחתי ובין שכניי היו יחסית טובים וסבירים, אף פעם לא רבנו אחד עם השני. תמיד כל אחד התעסק בעניינו ואף פעם לא נוצרו בעיות.

סבא שלי:

אפרים זיידנברג-

1. אף פעם לא החלפתי שם משפחה ושם פרטי. לא היו לי כינויים.

לא ידוע לי מה מקורו של שם משפחתי אך ידוע שפירוש שם משפחתי זיידנברג הוא הר המשי.

אני נקראתי על שם סבי זכרונו לברכה, אפרים. מקור השם אפרים הוא מהתנ"ך, אפרים היה בנו של יוסף.

שמו של אבי ז"ל הוא אשר זיידנברג ושם אמי ז"ל היה מרים זיידנברג.

שמו של אחי הוא צבי זיידנברג.

2. תאריך הולדתי הוא ה-9 במאי 1,931.

אני נולדתי בעיירה קטנה הנקראת "קלראש", שפעם הייתה ברומניה אך עכשיו במולדביה.

המקום בו נולדתי השתנה מאוד מכיוון שהוא היה חלק מברית המועצות ולאחר שברית המועצות התפרקה הוא היה חלק ממדינה נפרדת. קלראש כבר לא הייתה עיר ברומניה אלא עיר במולדיביה שעכשיו היא מדינה נפרדת. בנוסף, רומניה עברה שינוי שלטוני בכך שבזמן שהיא הייתה חלק מברית המועצות השלטון היה קומוניסטי ועכשיו השלטון הוא רפובליקני.

3. בביתי השפות שדיברו היו אידיש ורוסית אך כיום השפות שאני יודע הן עברית, אידיש, רוסית ורומנית.

אמי הייתה עקרת בית. אך אבי היה שותף בעסק של משלוחי פירות יבשים וריבות לחוץ לארץ.

אבי אשר ז"ל, נולד בכפר קטן ברומניה ששמו היה "פרליצה", ברומניה. אך אמי נולדה בקלראש, ברומניה.

אני מצטער, אני לא יודע איך אבא שלי הגיע לעיר הולדתי כי אבי מת כאשר הייתי ילד בן 11.

הבית בו גדלתי בקלראש, היה בית גדול על הקרקע, היה סלון גדול ומטבח. הבית היה בעל שלושה חדרים. היו הרבה שטיחים על הרצפה ועל הקירות. הייתה לנו עוזרת בית אז היינו חמש נפשות בבית.

אני מצטער, אני לא זוכר שום חוויה מיוחדת בבית ילדותי.

בבית ילדותי היינו נוהגים לאכול "ממליגה" (דייסה מקמח תירס), גבינות, ירקות, דגים, עופות, בקר.

אני זוכר חג רומני-נוצרי, אני זוכר את חג המולד. אני זוכר שהילדים עד גיל 10, היינו הולכים ודופקים על הדלתות, היינו אומרים "שנה טובה". לאחר מכן, הם היו נותנים לנו מתנות.

4. כן, אני אכן למדתי בבית ספר. אני למדתי בבית ספר גן, שתי כיתות א' ו-ב' ברומניה. אך לאחר מכן, לא יכולתי להמשיך ללמוד כי הייתי צריך לצאת לעורף המדינה בגלל המלחמה. כאשר חזרתי מהעורף והפסיקה המלחמה, אני לא יכולתי להמשיך ללמוד בגלל שהייתי צריך להתחיל לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. אני למדתי בערבים וגמרתי עד שבע כיתות. בזמן שלמדתי בבית ספר, למדתי בבית ספר כללי. בבית הספר למדו אותנו ברומנית ולימדו אותנו רומנית. בבית הספר אני למדתי אך ורק תנ"ך ורומנית. אני הייתי תלמיד ממוצע בבית הספר. אני הייתי תלמיד טוב יחסית וכאשר המלך היה בא לביקור בקלראש, היו שולחים אותי לברך את פניו עם זר פרחים מתוך היותי כתלמיד טוב.

5. הייתה לי קבוצה של חברים טובים כאשר הייתי נער. היינו הולכים לאכול גלידה ביחד, היינו הולכים לראות סרט ביחד, היינו מתאמנים כקבוצת התאבקות ביחד. אני מצטער אך לא הייתי בקבוצת נוער כי תמיד הייתי צריך לעבוד עבור פרנסת משפחתי. בנוסף, אני לא בקשר עם חבריי בגלל שכולם כבר נפטרו.

6. אני פגשתי את רחל קצפ בכך שגרנו קרוב אחד לשני ובשלב מסוים לאחר ששנינו היינו בשלים מספיק ליחסים רציניים התחלנו מערכת יחסים בינינו. כאשר היחסים ביני לבין רחל התהדקו, אנחנו הבנו שעם נתחתן התכונות האישיות שלנו ביחד יעזרו לנו בלקיים משפחה בכבוד יחסי ובאהבה.

אני שרתתי בצבא הסובייטי בשנת 49' במשך שלוש שנים. אני שרתתי ב"אודסה", באוקראינה. אני הייתי בחיל הרגלי. אני זוכר שכאשר הייתי בצבא אני הייתי בגדוד של ספורטאים. אני זוכר שבתקופת האימונים, אני הייתי אחראי על המטווחים. האימונים היו כל כך רציניים שכאילו הייתה מלחמה אמתית.

7. אני עליתי לארץ בעזרת בכך שנסעתי לתחנה הנקראת "עונגני" ומשם ברכבת עד לבוקרסט, עיר הבירה של רומניה. הייתי בבית מלון בעיר במשך יומיים ומשם המשכנו עם מטוס "אל על" לשדה התעופה לוד.

לא זכור לי שום חוויה באופן מיוחד ממסע העלייה לארץ ישראל ומימי הראשונים בארץ ישראל.

8. אני זוכר אירוע היסטורי אחד שהשפיע עליי ועל משפחתי בברית המועצות. אני ומשפחתי ברחנו לעורף המדינה מהנאצים המתקרבים. האירוע הזה השפיע עליי מכיוון שבגללו הפסקתי ללמוד, אבי נפטר במהלך הבריחה והייתי צריך להתחיל לפרנס את משפחתי מגיל 11 כי אבי נפטר ואמי לא עבדה.

לא היו לנו שכנים כי חיינו בבית שלא היו הרבה בתים הקרובים לו.

עבודת שורשים-משפחת בצלאל

"משפחה לא בוחרים אבל תמיד אוהבים"